ממספרות לבמות העולם: ההיסטוריה המלאה של מוסיקת ברברשופ
כדי להבין את המהות האמיתית של הברברשופ, עלינו לנסוע אחורה בזמן לתקופה שקדמה לא רק לטלוויזיה ולאינטרנט – אלא אפילו לחשמל ולרדיו. דמיינו את אמריקה במחצית הראשונה של המאה ה-19: עולם ללא הקלטות קול, שבו המוזיקה לא שכנה במכשירים אלא חיה אך ורק באנשים. היא לא הייתה מוצר צריכה אלא מעשה של יצירה קולקטיבית. אם רציתם לשמוע שיר, מישהו היה צריך לשיר אותו. אם רציתם לשמוע תזמורת, החברים והשכנים שלכם היו צריכים להפוך לאחת.
זה היה בעולם החי והנושם הזה – במספרות של עיירות קטנות ברחבי דרום אמריקה והמערב התיכון שלה – שסגנון הווקאל הייחודי הזה נוצר. אבל המספרה הייתה הרבה יותר ממקום לתספורות ולגילוח. היא הייתה המרחב החברתי הגברי החשוב ביותר של התקופה, מרכז קהילתי שבו גברים התאספו כדי לדבר על פוליטיקה, לקרוא עיתונים, לדון במחירי כותנה ולהחליף חדשות טריות. כאן, בין עננות עשן טבק בזמן ההמתנה לתורם בכיסא, המוזיקה התעוררה לחיים.
התהליך היה פשוט ומבריק: מישהו היה מתחיל לזמזם מנגינה מוכרת – בלדה פופולרית, שיר עם או ספיריטואל. קול נוסף היה מצטרף, מחזק את המנגינה. שלישי היה מוסיף קו בס נמוך, יוצר את הבסיס. רביעי היה שוזר הרמוניה גבוהה או ממלא את הקולות האמצעיים של האקורד. בלי תווים, בלי עיבודים כתובים - וללא ליווי כלי נגינה כלשהו. א קפלה טהורה. רק שמיעה, אינטואיציה ותחושה משותפת של הרמוניה.
הזמרים קראו לפעולה הספונטנית הזו של מציאת האקורד המושלם "לפצח אקורד" (cracking up a chord). אבל חשוב לציין: זו רק אחת הסברות. איש אינו יודע בוודאות היכן בדיוק נולד הברברשופ. לפי גרסה נפוצה אחרת מקורו דווקא בסצנת המוזיקה המסחרית של ניו יורק. ב-Tin Pan Alley, רחוב מוזיקת הפופ האמריקאית של תחילת המאה ה-20, נהגו יצרני השירים לשלוח סוכני מכירות עם תווים מודפסים ביד. אלה היו נוסעים ברכבת לעיירות קטנות לאורך המסילה, ונכנסים היישר אל המספרות – שם ידעו שימצאו ריכוז גבוה של קונים פוטנציאליים. ייתכן שמשם, דווקא מתוך שיווק אגרסיבי ולא מתוך ספונטניות שכונתית, קיבל הסגנון את שמו.
כך או כך, מיצירת המוזיקה הבלתי פורמלית – בין אם בטרקלין השכונתי ובין אם במספרות העירונית - צמח הצליל הרב-קולי העשיר והצפוף שיהפוך לחתימתו המובהקת של הז'אנר. המוזיקה הזו הייתה חברתית ומשותפת מטבעה, צורת הביחד הנגישה ביותר, שלא דרשה דבר מלבד קולות ורצון אמיתי לשיר.
אז מה זה ברברשופ?
מוזיקה בסגנון ברברשופ
היא צורה של שירה א-קפלה בארבעה קולות, המדגישה הרמוניה קולית הדוקה.
שורשים אפרו-אמריקאים והחיפוש אחר התהודה המושלמת
במשך עשרות שנים, ההיסטוריה הרשמית של הברברשופ הציגה אותו כמסורת אמריקאית "לבנה" טהורה. עם זאת, בסוף המאה ה-20, היסטוריונים של מוזיקה כמו לין אבוט (Lynn Abbott) מאוניברסיטת טיולן החלו בעבודה מכרעת של תיקון הנרטיב הזה. מחקר ארכיוני וקטעי עיתונים משנות ה-1830 וה-1840 מוכיחים שזמרים אפרו-אמריקאים לא היו רק מבצעים אלא, במובנים רבים, האדריכלים של המסורת ההרמונית הזו.
תחת מגבלות גזעיות קשות, עם אולמות קונצרטים ציבוריים סגורים בפניהם, חיי המוזיקה של קהילות שחורות פרחו במרחבים ציבוריים נגישים: בפינות רחוב, בחצרות, בכנסיות ובאותן מספרות. כשהם שרו ספיריטואלים, שירי עבודה ובלדות פופולריות, הם פיתחו חוש יוצא דופן להרמוניה צמודה. הם התעניינו לא רק במנגינה אלא בצליל עצמו של האקורד – בתכונות האקוסטיות שלו. הם חיפשו באופן אינטואיטיבי את הרגע הקסום ההוא שבו קולות טהורים, מכוונים בצורה מושלמת, מתחילים ליצור צלילי-על – הרמוניות עליונות נוספות שיוצרות אפקט של קרינה צלילית מבריקה. התופעה הזו, תמצית ההרמוניה של הברברשופ, תיקרא מאוחר יותר "האקורד המהדהד" (ringing chords) – או, בצורה יותר פואטית, "קול המלאך".
האישור המרשים ביותר לרמה יוצאת הדופן של התרבות הווקאלית האפרו-אמריקאית היה מקהלת פיסק ג'ובילי סינגרס (Fisk Jubilee Singers) – מקהלה של סטודנטים מאוניברסיטת פיסק. החל משנת 1871, סיורי ההופעות שלהם באמריקה ובאירופה, בביצוע ספיריטואלים כושיים, עוררו סנסציה. הם לא רק גייסו כספים כדי להציל את האוניברסיטה שלהם, אלא גם הציגו לעולם את הכוח והמורכבות של שירה א קפלה, והניחו את אחד מאבני היסוד לעתיד הברברשופ.
עד סוף המאה ה-19, הסגנון התגבש מספיק כדי לעבור ממספרות לבמה המקצוענית. הרביעיות המפורסמות הראשונות הופיעו – הרכבים כמו The Haydn Quartet ו-The Peerless Quartet – שהחלו להקליט על תקליטי גרמופון וצילינדרים, ושידרו את הצליל של הברברשופ ברחבי המדינה. זה הפך לחלק בלתי נפרד מהוודוויל האמריקאי, הפקות תיאטרון ובידור בירידים.
הרפרטואר היה פשוט ולבבי: שירים על אהבה, פרידה וגעגועים לבית – ליריים וחמים, בלי פאתוס טרגי, מלאי אירוניה עצמית והומור. בשנת 1910 התרחש רגע מכריע בפופולריזציה של הז'אנר עם ההצלחה המדהימה של השיר "Play That Barbershop Chord". השיר הפך מיד ללהיט לאומי. הוא בוצע על ידי אמנים מובילים כמו The American Quartet, מאות אלפי עותקים של תווים נמכרו, והוא נשמע בכל חנות מוזיקה ותיאטרון וודוויל. כותרת השיר חזרה מיליוני פעמים על כרזות, בפרסומות, בביקורות עיתונים ובשיחות יומיומיות. דרך זו, הסגנון הרוויח בהדרגה הן את שמו והן את ההכרה הלאומית.
הברברשופ מוכר כעת כמרכיב הרביעי של "המוזיקה האמריקאית האמיתית", יחד עם בלוז, ג'אז וגוספל.
עידן המקצוענים:
הכניסה לבמה הגדולה והלהיט הראשון
מוזיקת ברברשופ היא סגנון של מוזיקה ווקאלית א-קפלה – שירה ללא ליווי כלי נגינה – שבו הזמרים מצטרפים בהרמוניה צמודה כדי ליצור אקורדים קונסוננטיים.
ההרכב הסטנדרטי של מוזיקת ברברשופ הוא רביעיית ברברשופ, הכוללת ארבעה קולות ספציפיים:
טנור – (טנור ראשון במקהלות אחרות) בשירים בסגנון ברברשופ, הטנור שר הרמוניה מעל הקול המוביל.
ליד – (טנור שני במקהלות אחרות) סולן המוביל את המלודיה של קבוצת ברברשופ, הקול ששר את המנגינה, והאחרים מלווים אותו בהרמוניה.
בריטון – בצליל הברברשופ המסורתי, הבריטון שר את ההרמוניה ה-"ממלאת" בין הסולן לבס.
בס – הבס שר את התו הנמוך ביותר באקורד הברברשופ, בדרך כלל שורש האקורד.
עידן התהילה לא נמשך זמן רב. שנות העשרים השואגות, עם מהפכת הג'אז והסווינג שלהן, המצאת הרדיו ועליית הקלטות המוזיקה הפופולרית המסחרית, דחקו את שירת הרביעיות החובבנית לשוליים. הברברשופ נראה מיושן ללא תקווה ונידון לשכחה.
אבל הנוסטלגיה להרמוניות הטהורות והכנות האלה התגלתה כחזקה יותר. נקודת המפנה הגיעה ב-1938. שני אנשי עסקים מצליחים מטולסה, אוקלהומה – אוון סי. קאש ורופרט איי. הול (Owen C. Cash and Rupert I. Hall) – פרסמו פנייה הומוריסטית בעיתון מקומי, שקראה לכל המעוניינים להתאסף ולשיר את השירים הישנים. הפגישה הראשונה שלהם התקיימה במועדון טולסה המפואר, הבלעדי ללבנים וגברים בלבד. שם נוסדה "האגודה לשימור ועידוד שירת רביעיות ברברשופ באמריקה", עם ראשי התיבות המכוונים למסורבלים ואירוניים SPEBSQSA (ששמה שונה מאוחר יותר ל-Barbershop Harmony Society, או BHS).
הארגון הזה חולל מהפכה בסגנון. הוא שירש שיטתיות וסדר בסגנון הברברשופ, והפך יצירת מוזיקה לא-פורמלית לתחביב מובנה עם כללים מקודדים, תוכניות חינוכיות, והכי חשוב, תחרויות שנתיות. הוא נתן לברברשופ חיים שניים עם מסגרת ארגונית ברורה. עם זאת, במשך עשרות שנים רבות, BHS נשאר ארגון עם גישה מפלה: זמרים שחורים התקבלו רק החל משנת 1963, ונשים רק ב-2018.
דעיכה והתחדשות –
1938, התחלה חדשה
Sweet Adelines – נשים יוצרות הרמוניה משלהן
נשים, בהשראת השירה של בעליהן, אחיהן ואבותיהן, לא חיכו להזמנה מהארגון הגברי. כבר ב-1945, באותה עיר טולסה, אדנה מיי אנדרסון (Edna Mae Anderson) וקבוצת נשים בעלות דעות דומות ייסדו ארגון עצמאי – Sweet Adelines International.
המוטו שלהן הוא "להרמוניזציה של העולם!". הן לא פשוט העתיקו את המודל הגברי; הן יצרו תנועת ברברשופ נשית שלמה וחזקה עם אותם ארבעת חלקי הקול (טנור, ליד, בריטון, בס) שהותאמו מנעדים נשיים, עם סטנדרטים משלה ותחרויות גדולות. הן הוכיחו בצורה מבריקה שהקסם של "האקורד המהדהד" חוצה מגדר.
מאוחר יותר, ב-1959, קבוצת חברות שתמכו בפתיחות ובכלילות רבה יותר ייסדו ארגון נוסף – Harmony, Incorporated. הברברשופ הנשי הפך כך לא רק לענף אלא ליקום מקביל, יוצא דופן במיומנות הטכנית, באומנות ובהיקף שלו.
האנטומיה של הצליל – למה ברברשופ נשמע כפי שהוא נשמע
הצליל של הברברשופ ייחודי מנקודות מבט פיזיות ואסתטיות כאחד. היסוד שלו הוא הרמוניה צמודה, שבה התווים של אקורד ממוקמים קרוב ככל האפשר אחד לשני, יוצרים צליל עשיר וחם. החומר ההרמוני העיקרי מורכב מאקורדים מז'וריים ובעיקר, חשוב במיוחד, אקורדי דומיננט-שביעית (הידוע בשם "שביעית הברברשופ"), שיש להם מתח צלילי חזק ונטייה חזקה להכרעה.
בעוד שבמקהלות אחרות המנגינה מושמעת בעיקר על ידי הקולות הגבוהים ביותר, הייחודיות של שירת הברברשופ העניקה למנגינה את הקול השני בגובהו, מה שאפשר יצירת מבני אקורדים שנשמעו לעתים נדירות בסגנונות אחרים.
אבל הסוד האמיתי טמון בכיוון האנסמבל המושלם. כאשר ארבעת הקולות (טנור, ליד, בריטון, בס) מיישרים את הגבהים וגווני הקולות שלהם בדיוק של תכשיט, מתרחשת תופעה אקוסטית: צלילי-על (הרמוניות עליונות) מכל קול מתחילים להדהד ולהגביר אחד את השני, יוצרים אשליה של קול חמישי, אתרי, המרחף מעל הרביעייה. רגע הפלא האקוסטי הקולקטיבי הזה הוא "האקורד המהדהד" המפורסם – המטרה העליונה ביותר וההנאה הגדולה ביותר לכל מבצע ומאזין של ברברשופ. זו לא מטאפורה אלא מציאות פיזית, שמושגת לא דרך וירטואוזיות אישית אלא דרך הקשבה עמוקה בתוך האנסמבל.
מאפייני מוסיקת ברברשופ
לשירת ברברשופ מספר מאפיינים בולטים המבדילים אותה מסגנונות ווקאלים אחרים:
-
אקפלה בלבד – מוסיקת ברברשופ מסורתית מושרת א-קפלה, כלומר ללא ליווי כלי נגינה.
-
ארבעה קולות נפרדים – העיבוד הסטנדרטי של ברברשופ כולל זמר/-ת מוביל/-ה (ליד), טנור, בריטון ובס. מכיוון שמוזיקת ברברשופ התפשטה לכל המינים, כיום ניתן לפגוש בהרכבים גם זמרות אלטו וסופרן.
-
הרמוניות צמודות – מוסיקת ברברשופ ידועה בהרמוניות צמודות בארבעה קולות. כאשר הן מבוצעות היטב, הרמוניות כאלה יכולות ליצור אקורדים צלולים וצלילים עוצמתיים.
-
רביעייה או מקהלה – ההרכב האייקוני של ברברשופ הוא רביעיית ברברשופ. כיום קיימות גם מקהלות ברברשופ, אך העיבודים לארבעה קולות נשארים.
-
שירה במקצב אחיד – כאשר כל הקולות נעים באותה תבנית קצבית בו-זמנית. סגנון זה מחקה את השירה המסורתית והוא ההפך מהשירה הפוליפונית, שבה הקולות השונים נעים כל אחד בקו מקצבי עצמאי משלו.
מרביעייה למקהלה –
ההתפתחות של הנוכחות הבימתית
הצורה המקורית – הרביעייה – נשארת תקן הזהב. עם זאת, האנרגיה של הסגנון והרוח האחווית (והאחוותית) שלו הולידו באופן טבעי מקהלות גדולות, בטווח של 20 עד 150 זמרים ויותר. מקהלה כזו פועלת למעשה כרביעיות מסונכרנות רבות יחד. האתגר של המנצח הוא לאזן את מסת הקולות החזקה הזו תוך שמירה על בהירות והשגת אותה תהודה טהורה כמו של רביעייה קטנה.
התלבושת הפכה לחלק בלתי נפרד מתרבות ההופעה. אפודים מפוספסים בהירים, כובעי באולר, כובעי קש באוטר (boater) ועניבות-פרפר אינן רק מדים. הן מייצגות סגנוניות מודעת של "עידן הזהב" של שנות ה-1900 וה-1910, מחווה למקורות הוודוויל. השפה הוויזואלית הזו הופכת הופעה למופע תיאטרלי תוסס, מלא הומור, תנועות מסונכרנות, פנים אקספרסיביות ומעורבות ישירה של הקהל. הברברשופ למד לא רק איך להישמע אלא גם איך להיראות.
האומנות של הברברשופ בלתי נפרדת מהמרכיב הקומי שלה, שהפך כלי חזק ליצירת אחדות. נולד ממסורות הוודוויל, ההומור הזה מסתמך על פרודיה טובת-לב, קומדיה פיזית, והכי חשוב, הבדיחה העצמית העדינה של הקהילה המוזיקלית עצמה. ההומור הוא אף פעם לא אכזרי או עוקצני – המטרה שלו היא לא ללעוג אלא למשוך את הקהל למעגל של חוויות משותפות, מוכרות, ולכן מענגות, בין אם דרך חיקוי משעשע לשיר או דרך חילופי דברים הומוריסטיים בין חברי הרביעייה.
ברברשופ ברחבי העולם – מארגונים מקומיים לקהילה גלובלית
בעוד שארגון ברית ההרמוניה לברברשופ (Barbershop Harmony Society) מכסה בעיקר את ארצות הברית וקנדה, הסגנון עצמו התפשט מזמן לכל קצוות תבל. חובבי ברברשופ ברחבי העולם הקימו ארגונים עצמאיים משלהם, מתוך מטרה אחת: "לשמור על העולם כולו שר בהרמוניה" (Keep the Whole World Singing).
ארגונים אלה מזוהים רשמית כשותפים של Barbershop Harmony Society, וכל אחד מהם מקיים תחרויות ארציות שנתיות משלו לרביעיות ומקהלות. הזוכים בסף ניקוד גבוה במיוחד מוזמנים להתחרות גם בתחרויות הבינלאומיות של ארצות הברית – בדיוק כמו המתחרים ממחוזות BHS עצמם.
הארגונים הבולטים בעולם הברברשופ כוללים:
אירופה
- BABS – British Association of Barbershop Singers (אנגליה)
- LABBS – Ladies Association of British Barbershop Singers (אנגליה, נשים)
- BinG! – Barbershop in Germany (גרמניה)
- FABS – Finnish Association of Barbershop Singers (פינלנד)
- SNOBS – Society of Nordic Barbershop Singers (המדינות הנורדיות)
- IABS – Irish Association of Barbershop Singers (אירלנד)
- HH – Holland Harmony (הולנד)
- BIBA – Barbershop of Iberia Association (ספרד ופורטוגל, לשעבר SABS)
- BAFFI – Barbershop Association for Formations of Italy (איטליה)
העולם החדש והמזרח הרחוק
- BHA – Barbershop Harmony Australia (אוסטרליה)
- BHNZ – Barbershop Harmony New Zealand (ניו זילנד)
- SPATS – Southern Part of Africa Tonsorial Singers (דרום אפריקה)
- BASS – Barbershop Association of Singapore Singers (סינגפור)
- MBHA – Mixed Barbershop Harmony Association (צפון אמריקה, מקהלות מעורבות)
- JBA – Japan Barbershop Harmony Association (יפן)
הכנס השנתי הגדול של אירופה
מדי שנה נערך כנס הברברשופ האירופי (European Barbershop Convention), המתארח מדי פעם על ידי אחת מהאגודות השותפות – לרוב על ידי SNOBS, ארגון המדינות הנורדיות. הכנס כולל תחרויות יוקרתיות בשלוש קטגוריות: רביעיות גברים, רביעיות נשים, ורביעיות מעורבות; ובנוסף, תחרויות מקהלות באותן קטגוריות. זוכי מדליות הזהב והכסף בתחרויות אלה נחשבים לאליטה האירופית של עולם הברברשופ, ורבים מהם ממשיכים להתחרות בהצלחה גם על במות ארצות הברית.
השתתפות בכנס בינלאומי היא חוויה ייחודית באמת. היא מציעה יותר מסתם הזדמנות לשמוע את מיטב האמנים באירופה; היא מטפחת קהילה תוססת מחוץ לבמה. בכל פינה, רביעיות ומקהלות — כולל קבוצות אורחות שאינן משתתפות בתחרות — מתאספות כדי לחלוק מוזיקה. הן מחליפות ביניהן קלאסיקות מוכרות, שירים בשפתן, ו-"תגים" (tags) — קטעים קצרים וקליטים בסגנון ברברשופ באורך של שמונה תיבות או פחות, הנלמדים במקום משמיעה. זוהי הנאה מוזיקלית נדירה ומיוחדת במינה.
ברברשופ בישראל – חלוצי ההרמוניה בארץ הקודש
על הרקע המוזיקלי העשיר והמגוון של ישראל – שמשלבת השפעות אירופאיות, מזרח-תיכוניות (מזרחיות) וים-תיכוניות – הברברשופ גילף לעצמו נישה אינטימית משלו. ההתבססות שלו כאן היא בעיקר סיפור של תשוקה, חזון והקדשה אישית, אך היא גם חלק בלתי נפרד מהקהילה הגלובלית הצומחת של חובבי ההרמוניה הצפופה.
אחד מהחלוצים המרכזיים של הסגנון בישראל הוא אלכס אשד. כבר בשנות ה-80, לאחר שנחשף לעולם הברברשופ, הוא החל לפעול בנחישות כדי להנחיל את צורת אומנות ווקאלית זו בישראל. עבודתו עם אחד האנסמבלים הישראליים הראשונים, The Jerusalem Barbershop Ensemble, הניחה בסיס איתן לקהילה המקומית. חזונו של אלכס לא עצר בגבולות המגדר: מאוחר יותר הוא הקים את אנסמבל הברברשופ הנשי "ברברינה", שהוכיח כי הקסם של ההרמוניה הצמודה והצליל המושלם נגישים ומושכים לכל – גברים ונשים כאחד.
השיא של מסע חלוצי זה היה הקמת מקהלת הגברים "12 Tones" בשנת 1995. מה שהחל כרביעייה קטנה צמח והפך לקהילה מלוכדת, חיה ונושמת, שממשיכה לשמר ולפתח את מיטב המסורות של הברברשופ בישראל. המקהלה, תחת שרביטו של אלכס, משלבת דיוק קפדני בהרמוניה עם אווירה חמה, הומור עצמי ואחווה גברית אמיתית.
"12 Tones" אינה רק מקהלה מקומית – היא חלק פעיל מהקהילה הבינלאומית. המקהלה השתתפה בכנסים ובתחרויות ברחבי אירופה: בשוודיה (בחסות SNOBS), באירלנד (בחסות IABS), באנגליה (בחסות BABS) ובספרד (בחסות BIBA). בשלוש התחרויות האחרונות – אירלנד, אנגליה וספרד – המקהלה אף התחרתה באופן רשמי וייצגה את ישראל בכבוד על במות הברברשופ הבינלאומיות.
כך, מתוך חזונו של איש אחד, צמח בישראל סיפור הצלחה קטן אך משמעותי. סיפור שמזכיר לנו שהברברשופ אמנם נולד במספרות של אמריקה, אך הלב שלו פועם בכל מקום שבו אנשים מוכנים לעמוד זה לצד זה, להקשיב זה לזה, ולחפש יחד את ההרמוניה המושלמת.
מבט קדימה –
קולות חדשים לישראל ולעולם
העתיד של הברברשופ כתנועה עולמית נראה בהיר וכולל. הפילוסופיה שלה מתפתחת מהמועדונים של העבר לעבר המוטו המודרני "כולם בהרמוניה". תחרויות בינלאומיות המאורגנות על ידי Barbershop Harmony Society ו-Sweet Adelines מושכות עשרות אלפי משתתפים, וקבוצות אלופות אגדיות כמו The Vocal Majority, The Ambassadors of Harmony ו-Ringmasters ממשיכות לקבוע סטנדרטים גבוהים במיוחד של מצוינות.
באשר לישראל, כל האלמנטים הדרושים לצמיחת הסגנון קיימים כאן: קהל מעריך, משכיל מוזיקלית, מסורות מקומיות עמוקות של שירה מקהלתית בלי ליווי כלי נגינה, והכי חשוב, חובבים שעבורם יצירה ווקאלית משותפת היא תשוקה. אנו מקווים שההרמוניות הטהורות, הלבביות והמאחדות של הברברשופ יהדהדו תחת שמי ישראל בתדירות ובעוצמה הולכות וגדלות, ימצאו בית באוזני מאזינים חדשים וימשכו זמרים חדשים לקהילה מוזיקלית בינלאומית ייחודית זו.
ברברשופ הוא יותר מסגנון מוזיקלי. זו היסטוריה חיה, מיזוג של תרבויות, בית ספר להקשבה, ולבסוף, הוכחה לאמת הפשוטה: כאשר קולות מתאחדים בחיפוש אחר האקורד המושלם, משהו גדול יותר מסכום החלקים שלו צומח. הרמוניה נולדת – ולא רק מהסוג המוזיקלי.